הגיע הזמן להשתחרר

 

 

מאמר דעה ליום העצמאות הישראלי ה-67

22/04/2015

 

 

דומה שיום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל מוצא את אזרחיה רחוקים מאי פעם מה״שחרור״ שהובטח ביום הקמתה. המלחמה שנועדה ״לשחרר״ אותנו (רק את היהודים כמובן) ב-1948 הסתיימה בכיבוש צבאי וגירוש רוב הפלסטינים מהארץ. אבל חשוב מכך הוא הכיבוש שהתנחל עמוק בתוך הזהות של הקולקטיב הישראלי - יהודי שמאז רואה עצמו מחויב להמשך מפעל הכיבוש שנולד בתש״ח. 

רוב עצום של הישראלים אינם מטילים ספק בהקרבת בניהם ובנותיהם במלחמות המתמשכות, לא כל שכן הפיכתם לנתינים ספרטנים שמטרתם להרוג את היריב בשם הלאום המקודש. לצידם מעטים שמתרבים, לוקחים אחריות אזרחית, ומסרבים לשרת בצבא הישראלי.

ההצלחה של הטמעת הזהות הכובשת מתבטא בהעלמת הכיבוש הזה עצמו. רוב אנשי מחנה השלום והשמאל הישראלי מתייחסים לכיבוש כאל מפעל שהחל ב-1967. הם גם הצליחו להנחיל בעולם את כינוי הגנאי ״מתנחלים״, וכך ליצור את האשליה לפיה הכיבוש של הגדה המערבית ועזה, והמשך השליטה הצבאית בהם, הינם תקלה או סטייה מכוונות המקור הטהורות כביכול. 

למעשה הכיבוש ב-1967 הוא השלמתו המתבקשת של מפעל הקולוניזציה שהחל בשחר ימי ההגירה הציונית. ההפרדה בין המתנחלים למקומיים בשם ״גאולת האדמה״ היתה עיקרון מנחה שהתגבש לשיאו בהקמת מדינה יהודית באמצעות גירוש רוב הפלסטינים והפיכתם לפליטים בנכבה. 

כששרי החינוך והתרבות מגדירים את הנכבה כיום אבל פלסטיני על הקמת מדינת ישראל הם אינם רק מבטאים בורות, אלא מקדמים את התחושה של ישראלים שהזהות הפלסטינית מצטמצמת לשנאה לישראל וליהודים. 

מנהיגי הציונות הראשונים באירופה השתמשו במונח קולוניזציה כדי לתאר את מה שביקשו לחולל בארץ.  הקולוניזציה ממשיכה כיום בגירושים מצומצמים אך עקביים של פלסטינים, בכוונות לחוקק חוק לאום, בהדרת השפה הערבית ועוד. הגיע הזמן שנמצא מילה מעודכנת בעברית לתהליך דה-קולוניזציה שיוכל לשחרר אותנו מהזהות והמציאות הכובשת שלנו. דה-קולוניזציה כזו חייבת לאתגר את מקורות הישראליות ולא רק לבקש לשרש את הסימפטום המאוחר שלה - הכיבוש ב-1967. 

הזהות הכובשת נהייתה לטבע, מצב קיומי, של הישראלים עד כדי כך שכל הצעה בכיוון של שלום, שמחייב פשרה עם הנכבשים כמובן, מוצג כאיום קיומי שמטרתו השמדה כוללת של ישראל, תוך רמיזה להשמדה הגדולה באירופה אף בלא צורך להזכירה במפורש. לכן מנהיגי הימין הלאומני מזמן ויתרו לחלוטין על שיח השלום המאיים כל כך. מרחבים לחשיבה משותפת על חיים עתידיים ליום שאחרי המשטר הקולוניאליסטי נעשו נדירים ביותר.

ישראלים רבים רואים בהכרה בזכויות הפלסטינים, בהיותם בני אדם שווים לישראלים, ביטוי לאנטישמיות ולשנאה עצמית עד כדי איום קיומי של ממש.

אבל למעשה, הכרה בנכבה ומימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים הם הזדמנות עבור הישראלים להשתחרר באמת כדי לחיות בשגשוג ובביטחון לטווח ארוך ולא רק בהפוגות בין המלחמות.

 

איתן ברונשטיין אפריסיו, ד״ר אלאונור מרזה

מייסדי דה-קולונייזר