שלט המאזכר את קיומו של היישוב הפלסטיני חמאמה

​

 

איתן ברונשטיין אפריסיו

דצמבר, 2015

 

לפני שבוע קרה דבר משמעותי הרחק מעיני הציבור: החוקר של ועדת התנגדות לתוכנית בנייה בישראל המליץ לוועדה להציב שלט שיאזכר את הישוב הפלסטיני חמאמה שהתקיים עד 1948 בשטח האתר שייבנה. כך הוא כתב: ״היישוב יצוין כפי שתצוין המורשת של הכנענים, הפלישתים, הפיניקים, ההלניים, הרומאים, הביזנטיים, הערבים, והצלבנים, הן במוזיאון אם יקום, ו/או בצורת שלט המאזכר את קיומו של הישוב חמאמה ליד הצמחייה מאותם ימים: עצי פרי, שיחי הסברס וכד׳.״ הוא עשה את זה בתגובה להתנגדות לתוכנית שהגיש ארגון דה-קולונייזר בתום קמפיין ציבורי שאליו הצטרפו מאות א/נשים בארץ ובעולם.

 

מדובר בקפיצת מדרגה של ממש. עד כה לא קרה שמתוך הממסד התכנוני בישראל מישהו/י בתפקיד רשמי הציע להכיר באמצעות שלט בישוב פלסטיני שישראל הרסה בנכבה. ההצעות להציב שלטים כאלה והצבתם בפועל באו מחוץ לממסד וכביקורת עליו, ובד״כ הן נתפסו כפרובוקציות לשמן – כאשר מאות השלטים שהוצבו באופן בלתי רשמי ע״י זוכרות ואחרים הוסרו זמן קצר אחרי שהוצבו.

 

הרעיון להציב שלטים המכירים בישובי הנכבה היה המקור שממנו התפתח ארגון זוכרות. בדצמבר 2001 התכנסה קבוצה לא גדולה של ישראלים בת״א לפגישה ראשונה בעניין. הדיון שם נסב על טקסט שכתב כותב שורות אלה. הנה פסקה אחת מתוכו: ״ציון הכפרים הפלסטינים ההרוסים באמצעות שילוט בנוף, הוא מאמץ נוסף להביא לשוויון אזרחי ולאומי בארץ. סימון פיזי של הכפרים ודיון ציבורי בנכבה הפלסטינית יעודדו שיח מוסרי יותר, שבו לסבל שנגרם יש קורבנות ומחוללים מוכרים. הכרה פומבית זו היא ביטוי של רצון אמיתי להתפייסות. נִראוּתם של הכפרים ההרוסים עשויה להניע בציבור היהודי תהליך התמודדות משחרר וביטוי של אנושיות.

 

״השיח על הנכבה בישראל אכן התפתח והשתכלל מאד מאז, בעקבות פעילות נמרצת ומגוונת בנושא, אבל הרעיון להציב שלטים פשוטים המציינים בנוף את קיומם של הכפרים הללו בעבר עדיין מעורר בהלה גדולה והתנגדות אוטומטית בישראל. מעניין ומעציב שלמרות ההתפתחות בשיח על הנכבה, ניתן להבחין בעין בלתי מזוינת בשיח הלאומני, האלים והגזעני שהולך ומשתרר שאת סופו מי ישורנו.

 

ועדת התכנון לא קיבלה את מלוא המלצת החוקר. היא הסירה ממנה את ההמלצה להציב שלט, בדיוק כפי שעושים ישראלים עם השלטים הללו שמוצבים בנוף הארץ. הנה החלטתה: ״ככל שיוקם מוזיאון ממליצה הוועדה כי יכלול בין יתר התקופות המוצגות בו, תיעוד ואזכור הכפר.״ הצבת שלטים שהם מעשה קולוניאלי במהותו נתונה כנראה רק לריבון, בישראל הוא יהודי בלבד. לכן גם השלטים שמאזכרים את ההיסטוריה הפלסטינית של הארץ כל כך מאתגרים כאן עדיין.

 

בעקבות אותה פגישה מצומצמת ב-2001 התקיים הסיור הראשון ביום האדמה 2002 לכפר מִסְכֶּה ובו הוצבו מספר שלטי זכרון ומידע. מאז התקיימו עשרות סיורים כאלה בהשתתפות אלפי ישראלים והשבוע נקיים עוד שניים, לאבו כביר ולחמאמה.

 

לכן, גם אם לשלטים האלה אין תוחלת חיים ארוכה, מתברר שיש אזניים שקשובות בועדות התכנון שהולכות ומשנות את הלשון שלהן. ההתעקשות להמשיך לכתוב את השפה הדה-קולוניאלית הזו נראה כחלום בהקיץ על רקע המציאות הקשה, אבל ללא החלום הזה לא נותר לנו אלא להשלים עם חיים על החרב, מה שחייב לקומם כל בן ובת אנוש.

 

​

טקסט זה פורסם ראשית באתר העוקץ