דה-קולונייזר היא  מעבדת מחקר ואמנות  המשמשת לניסוי ויצירת כלים שיאפשרו חיים משותפים לכל תושבי הארץ ופליטיה. במסגרת זו אנחנו חוזים עתיד שיוכל להתקיים מעבר למשטר הקולוניאליסטי והגזעני, שבמסגרתו יוכלו כל בני ובנות הארץ לחלוק אותה כשווים. שעת האפס של המשטר הנוכחי היא הנכבה שהתרחשה ב-1948, שהיתה למעשה  תוצאה בלתי נמנעת של המאמצים להקים מדינה יהודית במזרח התיכון. כדי להתגבר על הבעייתיות, הקושי והעוולות שבאידיאולוגיה ובהיסטוריה הציונית, על ישראל להכיר בנכבה - הגירוש וההרס שגרמה לפלסטינים - ולפעול לתיקון  העוול הזה באמצעות זכות השיבה של הפליטים. חשוב לומר כי על אף שהקורבנות העיקריים של משטר זה הם הפלסטינים, גם היהודים הישראלים משלמים מחיר על היותם כובשים מאז 1948, כאלה שחיים בפחד מתמיד, ללא תקוה לשלום. במילים אחרות, אנו מאמינות שמפתח הכרחי לעתיד טוב יותר טמון עמוק בעבר שלנו.

 

השם דה-קולונייזר נלקח משמו של בלוג שכתב איתן ברונשטיין אפריסיו באתר של עמותת זוכרות, אותה הקים. הבלוג תיאר את התהליך האישי שעבר שכלל דה-קולוניזציה של זהותו כישראלי. דה-קולונייזר הוקם בינואר 2015 יחד עם ד״ר אלאונור מרזה, אנתרופולוגית פוליטית החוקרת את החברה הישראלית בימינו. ד״ר מרזה היא עמיתת מחקר ב- CNRS (מועצת המחקר המדעית הלאומית בצרפת). התואר הראשון והשני  שלה מתמקדים בזהות קולקטיבית וזהות של אוכלוסיות עקורים והדוקטורט שלה עוסק באזרחותם של מי שאינם יהודים בישראל.

 

דה-קולונייזר נהגה כמעבדה, אתר לניסוי מתמשך של אקטיביזם, צומת שמחבר מחקר, יצירתיות, ארכיב/תיעוד ופוליטיקה גופנית. דה-קולונייזר היא מעבדה וירטואלית החורגת מעבר לגבולות הפוליטיים והסימבוליים כדי ליצור זירה חדשה שתארח כלים ופרויקטים מסוגים שונים. כדי לפנות לקהל רחב, האתר יפעל בשלוש שפות: עברית, צרפתית ואנגלית.

 

הפעילויות של דה-קולונייזר יכללו סיורים אלטרנטיביים בישראל/פלסטין וסמינרים שיעסקו בין היתר בזיכרון הגמוני ומתנגד. אנו שמחים להודיע על הקמת גלריה לאמנות בשם Illegallery 81 שתארח אמנים ומיצגים העוסקים במרחב מעורער, (אי)לגיטימיות, ניכוס והקצאה מחדש של מרחבים ציבוריים. אנו תומכים בקריאה של ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים משנת 2005 לחרם על ישראל (BDS) ככלי חשוב לקידום שינוי רדיקלי של המשטר בארץ.

 

המייסדת והמייסד של דה-קולונייזר עוסקים כרגע בכתיבת  ספר שיקרא  "נכבה בעברית", המבוסס על הניסיון של זוכרות בשלוש עשרה השנים האחרונות ויתאר באמצעות דוגמאות חיות כיצד ניתן לשנות שיח ציבורי, גם במצב של קונפליקט.